ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"

המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג).

בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת השאלה מה הסיבה להבדל?

התורה משתמשת בפועל  "ויכל" כאשר היא מתארת את סיום בריאת העולם. "ויכלו השמים והארץ…" (בראשית ב' א'). כאשר התורה מתארת את בריאת העולם וגם כאשר מתארת את בניין המשכן, משתמשת בפועל "ויכל".

מהי משמעותו של פועל זה? – התרגום הירושלמי מתרגם את המילה "ויכולו" על פי לשון 'שמחה'. בעניין המשכן במדבר הייתה שמחה והתנדבות של כל העם עד שצריך היה להורות להם להפסיק להביא תרומות.

כל בני ישראל השתתפו בשמחה, ברצון ובהתלהבות. סיום בניית המשכן מתוארת במילה "ויכל" כדי לתאר את השמחה שהייתה בעם ישראל עם סיום בניין המשכן.

בניין המשכן על ידי שלמה המלך הוא סיפור שונה לגמרי. שלמה המלך הטיל מסים, הביא אנשים – פועלים בכח, ייבא חומרים יקרים כדי לבנות את בית המקדש מפואר.

סיום בנין המקדש מתואר על ידי המילה 'ותשלם' משום שלא הייתה מלווה בשמחה הגדולה שיצאה מליבם של כל עם ישראל, כאשר המשכן היה בזמן בנייתו.

אפשר לעתים לעשות מעשה  טוב ולסיימו כמעשה טוב, אך הסיום יהיה לעתים סיום של 'ויכל', ולעתים סיום של 'ותשלם'.

לא רק התוצאה חשובה, אלא אף הדרך שבה הגיעו אל התוצאה היא בעלת חשיבות. המסר הוא, שאם עושים מעשה טוב, יש לעשותו בשמחה.

יש לדאוג שכל מאמצינו יהיו מאמצים עליהם ניתן יהיה לומר לבסוף 'ויכל' – 'שמחנו ונהנינו לעשות', ולא רק עם סיומם שמחנו.