בבטחון בצור ישראל…לפרשת האזינו!

לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו אבל לא כתוב שהוא חייב דווקא להוריד אשפה !

 הזוג עזבו והאברך שמח שהרב נתן לאשתו להבין שאינו צריך להוריד הפח!

למחרת בבוקר, נשמעות דפיקות על דלת ביתו של האברך. מה נדהמו בני הזוג לפגוש על מפתן הבית, את ראש הישיבה בכבודו ובעצמו. והזמינו אותו להיכנס הביתה 'במה זכינו שכבוד הרב מגיע אלינו הבוקר?', שאלו, והגר"מ גיפטר השיב: "לא באתי לבקר אתכם כל כך מוקדם בבוקר אני מתנצל על ההפרעה, רק תראו לי בבקשה היכן מונח הפח כדי שאוכל להורידו…"

כאשר האברך הסתכל על הרב במבוכה הרב הסביר : "אולי זה לא לכבודך להוריד האשפה   אבל כבוד הוא לי!"

תרומת הדשן היא מעשה הכרח המתחייב מן המציאות של הבאת קרבנות על המזבח הכוללת בתוכה גם הפסולת הדורשת טיפול, תרומת הדשן  היא מצווה הנעשית ע"י כהן היא עבודה קשה ומלכלכת והיא מעשה מצוה וטיפולו תרומה!

מעניין שרבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי (מהרא"י) המכונה "תרומת הדשן" על-שם ספרו, היה מגדולי הפוסקים ונמנה עם אחרוני הראשונים.בחר לקרוא ספרו "תרומת הדשן".למה דווקא בחר בשם כזה(אמנם ידוע שכלל354 תשובות כמנין דשן)

אלא הוא הראה בזה שצריכים להתיחייס בכבוד להכול בלי "הרמת הדשן " לא יכולה להיות "ואש המזבח תוקד בו"

עם יחס נכון למה שאנחנו עושים כל דבר יכול לכבד האדם! כל עבודה מכבדת את בעליה אם נעשית בדרך מכובדתבביטחון בצור ישראל…לפרשת האזינו!

הרב אליעזר שמחה ווייס

השימוש במילה "צור" כהתייחסות לה' נמצאת בכל התנ"ך ואנו משתמשים במילה לאורך התפילה. בפרשתנו פרשת האזינו, המילה "צור" מופיעה שמונה פעמים, אם כי כמה מהמקורות האלה הם חול, לא קודש. למעשה, העמימות של   משמעות המילה "צור" מוזכרת במפורש בשירת האזינו –" כי  לא כצורינו צורם"  (דברים ל"ב ל"א) – שם אנו רואים את הניגוד בין ה'  שהוא כמו סלע לבין אומות אחרות והאמונה שלהם בכוחם . מדוע ה' מתואר כצור? הרב שמשון רפאל הירש, (דברים לב ד,) מציע כי  המילה "צור" כוללת רעיון כפול על הקשר שלנו עם ה': א) מחויבות כ"סלע מוצק" בלתי מתפשר. ה' מחויב לעם היהודי כדי להבטיח שתמיד נצליח לשרוד ואנחנו יכולים לסמוך על זה כמו שאנחנו יכולים להישען על סלע; ב) בדיוק כמו שסלע לא משתנה, ה' לא משתנה היחסים שלנו אתו הם אותו דבר, לא משנה באיזו סביבה אנו מוצאים את עצמנו. כדברי הרש"ר הירש: " כאשר ה' מכונה "צור" ביחסו אל ישראל הרי כינוי זה מבטא  את הוודאות הכפולה. ישראל מוצא בה' את המשען הנצחי של קיומו ההיסטורי, ה' רוצה שישראל יהיה ומשום כך לא יאבד ישראל לעולם".

עם זאת, בגמרא  (ברכות  י"א)  יש רמה נוספת של פרשנות:

"בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים והקב”ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב, ב) אין קדוש כה’ כי אין בלתך ואין צור כאלקינו. מאי אין צור כאלוקינו אין צייר כאלוקינו."

מדוע הגמרא מוציאה את המילה צור מהקשרה, ומתייחסת לה' כאמן כצייר ? ר 'שמחה זיסל ברוידא (מצוטט בהגדה של פסח  כנסת  ישראל עמ' 43) מציע כי הגמרא מנסה להעביר את הרעיון שההשגחה של הקב"ה פועלת כמו תמונה. כאשר אמן מתחיל לצייר תמונה, אנחנו לא בדיוק יודעים איך  התמונה תראה עד שזה נגמר. ככל שיש יותר פרטים, כך אנחנו יודעים פחות על התמונה הגדולה. כמו כן אנחנו לא מבינים את הדרכים של ה' כפי שהם מתרחשים. לפעמים זה לוקח שנים, עשרות או מאות שנים כדי להבין את התמונה הגדולה.

ביום הקמתה של מדינת ישראל, איש לא ידע מה יהיה גורלה. מדינות ערב הכריזו מיד מלחמה על מדינה בת יום, שעדיין לא היה לה הזדמנות להרכיב כוח צבאי רשמי. החתומים על מגילת העצמאות חתמו על המסמך  בראייה ארוכת טווח של תקווה ואופטימיות, אך ידעו היטב כי השפעתה עשויה להיות חולפת. משום ויכוחים בן מנסחי מגילת העצמאות בן דתיים  לחילונים  המילים בעזרת השם אינן מופיעות בהתחלת המסמך או בסופו, במקום זה השתמשו במונח  דו משמעותי שהיה מקובל על דתיים חילוניים :"בעזרת צור ישראל" ! עם ראיה לאחור אנחנו יכולים להבין שהשימוש במינוח צור ישראל כדי לתאר את ה' היה מתאים  ביותר. בנוסף להיותו הסלע שאנו סומכים עליו בזמנים קשים, הוא גם האמן המצייר תמונה שלפעמים אפשר להבין אותה רק ממרחק. אף אחד לא ידע מה ה' מצייר שלוש שנים אחרי סוף השואה, אבל עכשיו שיש לנו  יותר מ 70 שנה של פרספקטיבה, יש לנו תמונה טובה יותר של מה ש"צור ישראל "מצייר. בחתימתו של הרב פישמן על מגילת העצמאות הוא הוסיף המילים בע"ה  חתימתו משרתת תזכורת פשוטה וקבועה שהמינוח "צור ישראל " הוא התייחסות לשגרה המתמשכת של אלוקים בהגנה על ארצנו ועל עמנו.