לפרשת עקב – ניסיון העושר

ידועה הבדיחה על אותו אדם שמיהר להגיע למקום מסוים וחיפש מקום חניה. הוא פונה לשמים ואומר: "ריבונו של עולם, אנא עזור לי למצוא מקום חניה מהר ובקלות". לפתע אורו עיניו, מקום חניה מתפנה ממש לידו. הוא פונה לשמים ואומר: "תודה, כבר הסתדרתי לבד".

כאשר באות עלינו צרות ואנחנו במצב של ייאוש אנו פונים בטבעיות לקב"ה. אפילו אנשים ששם ה' לא שגור על לשונם בדרך כלל, מתפללים לבורא עולם בצר להם, כאשר הם חושבים שאין להם מישהו אחר לפנות לעזרה. אך מה קורה כאשר הכול מסתדר? מה קורה כאשר עוברת הצרה והאדם רואה שדברים הסתדרו בשבילו?

בפרשת השבוע, פרשת עקב, אנחנו קוראים שוב על המן שירד מן השמים "ולמען נסותך" (דברים ח', ט"ז). נשאלת השאלה מה הניסיון פה, בני ישראל קבלו את כל צרכיהם מן השמים, מה הניסיון בזה?

ידוע במדינות המתקדמות, ששפע חומרי עלול לגרום לבעיות כמו בטלה, חוסר יצירתיות, חוסר מעש, חוסר אתגרים עד כדי כך שאנשים עשויים לנתב את האנרגיות שלהם לדברים לא רצויים ולא יצירתיים. אדם שאין לו הצורך לעבוד ולייצר ולקיים את עצמו מאבד את השליטה העצמית ואת היכולת להבדיל בין טוב לבין רע.

במובן זה העובדה שבני ישראל קיבלו הכול מוכן מהשמים, היה ניסיון גדול עבורם – האם הם יוכלו להתמודד עם השפע ולנצלו לדברים חיוביים? האם ינצלו את שעות הפנאי על מנת להתקרב לה' או חלילה יחשבו בגלל שיש הכול לא צריכים אותו ולא תלויים בו.

לעני, אולי, יותר קל להאמין בה'. קשה לראות את ה' דרך הדולרים, אדם יכול להאמין שכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. אמנם על הדולר כתוב  'in god we trust'  (אנחנו מאמינים בה') אבל לאמתו של דבר, מי שיש לו הרבה דולרים לאו דווקא מפנים את הכיתוב והניסיון שלו יותר גדול מהניסיון של העני שפונה אל ה' לקבל את צרכיו.

עלינו לזכור שכל מה שאנחנו מקבלים הוא מאיתו יתברך. עלינו להודות לה' על כל השפע שקיבלנו ולהשתמש בכסף ובזמן שקיבלנו לעשות דברים טובים ומועילים.