לפרשת האזינו – שילוב מנצח
בפרשתנו נכתב: "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך" (דברים ל"ב, ז').
רש"י מסביר: שאל אביך אלו הנביאים, זקניך ויאמרו לך אלו החכמים.
מה פירוש אביך כנביאים וזקניך כחכמים וכן למה נאמר אצל "אביך" לשון הגדה ואצל "זקנך" לשון אמירה?
הבעל טורים מציין שבפסוק מדובר על שלושה דורות – הבן, האב והסבא.
חז"ל אומרים שאם שלושה דורות שומרים את התורה, לא תפסק התורה מהם ומזרעם.
על איזה סוג חינוך מדובר פה, שמבטיח המשכיות?
ההבדל בין הגדה ואמירה הוא שהגדה היא העברת המסר בדרך סמכותית. אמירה היא העברת המסר בהבנה ובהסבר.
לאב יש הסמכות והאחריות לדאוג שבנו לא יטעה מהדרך שהוא מתווה לו. האב חייב בחינוך בניו לכן עליו להיות ברור ועקבי. הוא לא יכול להיות גמיש. הוא צריך להיות סמכותי.
כך גם לנביא אין גמישות. עליו להעביר את המסר שקיבל מה' באופן מדויק. הוא לא צריך להסביר למה ואיך אלא רק להעביר את מה שקיבל.
לעומת זאת הסב, יכול להיות גמיש. אין לו האחריות כלפי הבן כמו של האב לכן הסב יכול להעביר את המסר בצורה קלילה, בדרך שהילד יקלוט וישמח לקבל. באותה מידה על החכם להעביר מידע ומסרים בצורה נעימה שתתקבל אצל השומע. תמיד ישנה האפשרות שלא יקבלו את ההסברים שלו אבל מצידו, עליו לעשות כמיטב יכולתו להסביר היטב.
הצלחה בחינוך והעברת המסר לדורות נעשה, כאשר יש השילוב בין שתי הדרכים – הדרך הסמכותית של האב ביחד עם הדרך הרכה ומתקבלת של הסב.
שחמט דיגיטל