לפרשת שופטים – השופטת בשער (בשדה התעופה)
לכל אחד יש תחביבים ועיסוקים. אנשים שונים זה מזה כי לכל אחד יש עיסוקים שונים מהשני אבל יש עיסוקים שכולם מתעסקים בהם. אחד מהם זה לשפוט את השני.
נכון, אנשים אומרים 'אל תשפוט' או 'אני לא שופט אותך' אבל העובדה היא שכולנו שופטים זה את זה. זה נורמלי. אנחנו שופטים אחרים כאשר אנחנו רואים אותם במבט ראשון. אנחנו שופטים אותם לפי המראה שלהם, לפי צבע העור שלהם, לפי העדה שלהם, לפי הגובה, לפי היופי. אפילו שאנחנו יודעים שלרוב אנחנו לא צודקים בשפיטה שלנו. שפיטה במבט ראשון אינה שפיטה נכונה.
יש סיפור מעניין על שני אנשים שהוזמנו לכנס במלון מפואר. שני אנשים שלא הכירו זה את זה וקיבלו סוויטה להתאכסן בה יחד לתקופת הכנס. אחד ראה את האורח השני שמשתתף איתו בסוויטה ואחרי שיחת הכרות קצרה החליט שהוא לא בוטח בו ולא רוצה להשאיר דברי ערך בסוויטה שלהם ללא השגחה. החבר לסוויטה לא היה נראה לו אמין. לכן, האיש ירד ללובי של המלון וביקש לשים את דברי הערך, שהביא איתו, בכספת של המלון. הוא הסביר שהוא עושה את זה מכיוון שהוא לא מכיר את השותף שלו לחדר. הוא קיבל מפתח לכספת ואז אמר לו הפקיד: 'תזהר לא לבלבל את המפתח שלך עם המפתח של החבר שלך לסוויטה. הוא גם הביא את דברי הערך שלו לשים בכספת ואמר, שהוא עושה זאת מכיוון שהוא לא הכיר אותך'. מסתבר שגם השני החליט לא לתת אימון בחבר שלו לחדר. שני האנשים דנו זה את זה והגיעו להחלטה לא נכונה.
אולי בסיפור שלנו לא קרה דבר נורא, אבל לפעמים אנחנו שופטים אנשים והתוצאה היא שאנחנו מרעים להם וגם לעצמינו.
אנחנו שומעים הרבה ביקורת על שופטים. בכל דיון על התנהלות בית המשפט או על מי צריך להיות שופט אנחנו שומעים את המשפט ש'שופטים הם רק בני אדם'. זה נכון שהשופטים הם בני אדם רגילים אך זה גם נכון שכל בני האדם הם גם שופטים. לכן, כל אדם צריך לקחת על עצמו את המגבלות, ששמים על השופטים ושהשופטים שמים על עצמם, כאשר הם שופטים אחרים. עלינו להיות מודעים למה שכתוב בפרקי אבות "הוו מתונים בדין". אנחנו, כמו השופטים, צריכים לשפוט משפט צדק. עלינו להיזהר כמו כל שופט – לא לקחת שוחד, לא להיות מושפע מהמראה של האדם, לא להיות מושפע ולא לפחד מהתגובה של האדם אלינו, כתוצאה מההתייחסות שלנו אליו.
התורה כותבת בתחילת פרשת שופטים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בשעריך" ומצווה עלינו למנות שופטים, אבל מיד לאחר מכן התורה מדברת אל כל אחד ואחד באופן אישי. לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד. התורה מדברת אל היחיד, לכל אחד ואחד שהוא שופט והוא, האדם הפרטי, צריך להיזהר. התורה לא מדברת רק אל השופט בבית המשפט אלא אלינו, לכל אחד ואחד מאיתנו, משום שכל אחד מאיתנו הוא גם שופט.
הנה עוד סיפור אמיתי – שהיה יכול לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו.
אישה הגיעה לשדה התעופה מוקדם, שלחה את המזוודה שלה והשאירה אצלה תיק יד ובו ספר קריאה ושקית עוגיות. היא הגיעה לשער היציאה וישבה לחכות שיקראו לה לעלות לטיסה. בתוך כך היא התחילה לקרוא בספר שהביאה. אחרי זמן מה התיישב מישהו במרחק שני כסאות ממנה כך שנשאר כסא פנוי ביניהם. לאחר זמן מה היא פתחה את שקית העוגיות שלה והחלה לאכול. האיש ביקש ממנה עוגייה אחת והיא נתנה לו בשמחה. כך הוא המשיך לבקש עוד אחת ועוד אחת. האישה חשבה שזה די חוצפה מצידו לאכול לה את כל העוגיות אבל החליטה לנהוג באדיבות. כך, עד שנשארה עוגייה אחת אחרונה. הוא לקח את העוגייה האחרונה ושאל אותה אם היא רוצה לחלוק איתו. היא חשבה לה שזה ממש מוגזם אבל נהגה באיפוק ורק אמרה שכן, היא תשמח לחלוק איתו את העוגייה. אחרי זמן מה האיש עזב, כנראה נקרא לטיסה שלו. היא שמעה ברמקול שקוראים לה לעלות לטיסה. היא התיישבה במקומה, סדרה את עצמה ופתחה את התיק שלה כדי להוציא ממחטת אף ואז היא ראתה ששקית העוגיות שלה נחה אחר כבוד בתיק שלה. היא הבינה שהיא שפטה את הבן-אדם במהירות מידי והיא זו שאכלה את העוגיות שלו. היא הבינה, שהיא זו שנהגה בחוצפה והוא זה שנהג באדיבות. כעת היא שפטה את התנהגותו בצורה לגמרי שונה.
האישה ישבה בשער ולא הבינה את מלוא המשמעות של "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".
המילה לך מיותרת, לכאורה, בפסוק. אבל התורה מורה לנו בזה, שכל אחד צריך להיות שופט של עצמו, לבדוק את מעשיו לפני שהוא מסיק מסקנות על אחרים.
שחמט דיגיטל