לפרשת כי תצא – הזיווג הוא מהשמים, הפירוק בידינו
זיווגים נעשים בשמים וקורה שפה בארץ, אנחנו מקלקלים אותם. גירושין זו עובדה של החיים. התורה מספרת לנו שהאדם מגרש את אשתו 'כי מצא בה ערוות דבר'.
"משנה, בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערווה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו:" (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ/א)
אנחנו מאוד מתפלאים על רבי עקיבא. רבי עקיבא הוא זה שנתן לרחל, אשתו, את התכשיט היקר 'ירושלים של זהב' והוא זה שאמר לתלמידיו 'שלכם ושלי שלה הוא'. גם יש להתפלא על בית הלל. 'אפילו הקדיחה את תבשילו'?! הלוא זה עשוי לקרות בכל בית. האם על דברים פעוטים שכאלה אדם יגרש את אשתו?!
שאלו את רבי יעקב קמינצקי שאלות אלה והוא הסביר כך: 'בית הלל אומר אפילו הקדיחה תבשילו'. הוא לא אומר הקדיחה את התבשיל או הבישולים, אלא תבשילו. מה המשמעות? היא עשתה, נניח, קוגל והוא נשרף למטה. לעצמה היא הגישה את החלק הטוב מלמעלה ולו היא נתנה מהחלק השרוף.
ומה עם רבי עקיבא? אלא רבי עקיבא אמר שאם בעל חושב שיש אישה יותר נאה מאשתו אז הוא לא ראוי לה.
המשנה לא מורה איך ומתי להתגרש, חס וחלילה, אלא אומרת מה צריכה להיות הגישה למושג של אהבה. מה הגדרים של נישואין מוצלחים. אהבה היא לבקש סליחה גם כאשר אתה צודק. האהבה היא להרגיש שהתבשיל טעים גם כשהוא שרוף. בדינמיקה של נישואין לא צריך להיות צודק כל הזמן, חשוב להיות חכם.
בעניין הזה יש סיפור. חותנת נפטרה והחותן עבר לחיות אצל הבן והכלה. הכלה עשתה מאמצים גדולים כדי לכבד את החותן שלה אבל הוא אף פעם לא היה מרוצה. הוא לא היה מרוצה מהבישולים שלה כי הם לא היו כמו של אשתו. היא אפילו השיגה את ספר המתכונים של החותנת אבל זה לא היה אותו דבר. יום אחד היא הייתה באמצע הבישולים ופתאום נקראה לטלפון והתבשיל שעל האש נשרף מעט. היא הגישה את התבשיל, בחשש, לשולחן, לאור התגובות שלו והנה החותן נהנה ממנו ואומר: או, ככה אני אוהב את האוכל. בדיוק כמו שאשתי הייתה מבשלת.
אילו נישואין מוצלחים. לא להבחין, בכלל, שהקדיחה את התבשיל.