לפרשת כי תצא – תשמח את אשתך והעם יהיה חזק
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלא יַעֲבר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּו אֲשֶׁר לקח". (דברים פרק כ"ד, ה')
הנצי"ב מוולוז'ין מסביר שזו לא מצוות עשה לשמח את אשתו כל השנה הראשונה אלא המשמעות היא שהוא יכול לשבת בביתו ולשמח את אשתו למרות שכל ישראל בצער המלחמה. הנצי"ב מסביר למה: "טעם הוא שהזהיר הכתוב בזה משום דהיא (אשתו) חדשה לו ועדיין לא נשרשו בחיים ואם יסיח דעתו ממנה יוכל להיות שינתק החבל לגמרי. אבל בלי כפיה רשאי לצאת וממילא לא יצא אם לא יהא ברור שישוב לאהבתה:"
זה דבר מדהים, העם במצב של מלחמה וכדי להיות בטוח שהאהבה שלהם תתקיים ומכיוון שהיא עוד לא התרגלה אליו, הוא יכול לשבת בבית. מה כל כך חשובה האהבה של הזוג החדש שיש לה קדימות על פני צרכי ישראל בזמן מלחמה?! התשובה היא, שטובת הכלל תלויה באושרו של הפרט. במילים של הרב שמשון רפאל הירש: "חובת האיש לאושר הנישואים היא גדולה בעיני התורה המייחסת לה חשיבות מכרעת לא רק לישע הכלל אלא לשלום הכלל, ולפיכך במשך שנה תמימה לאחר הנישואים, היא פוטרת את האיש מכל חובות הציבור ואף אוסרת את הטלתן עליו. באותה השנה יחיה האיש רק למען ביתו ויתמסר לביסוס אושר אשתו… משום כך, שלום הכלל ישגה רק בפריחתם ובאושרם של כל היחידים. ולפיכך כל אושר ביתי העולה ופורח הוא תרומה להגשמת מטרת הכלל, וחובה על הכלל לבוא לקראת היחיד ולקדם את אושרו מתוך התחשבות במצבו". (מתוך פירוש הרש"ר הירש על דברים כ"ד, ה')
החוסן של העם תלוי בחוזק היחידה המשפחתית, התא המשפחתי. לכן, זו טובת העם וחוסן המדינה שיהיה התא המשפחתי חזק ומבוסס. טובת העם וחוסנו קשורים זה בזה וצריכים לאפשר לזוג להתבסס.
הרעיון הזה מצוי גם במצוות קרבן פסח שקבלו בני ישראל כאשר יצאו ממצרים. מצווה זו ניתנה לבית, כל אחד היה צריך להיות בביתו כדי לאכול את קרבן הפסח, עם משפחתו, כל אחד בתא המשפחתי שלו. משה רבינו עמד להוביל את בני ישראל להיות לעם וכוח העם הוא בתאים המשפחתיים. משה לא עשה הפגנה אדירה של כל העם ביחד אלא 'שה לבית שה לבית'. הכוח של שרשרת היא כחוזק החוליה החלשה ביותר. החוזק של העם נמדד על ידי חוזק החוליות שלו, זאת אומרת התאים המשפחתיים, הזוגות. לכן, לטובת כלל העם צריכים לתת את הזמן הנחוץ לזוג לגבש ולבסס את הזוגיות שלהם, שחס ושלום לא יסיח דעתו ממנה, כדברי 'העמק דבר'.
הפסוק הזה מדבר לא רק בזמן מלחמה.
במצווה 'כי יקח איש אשה חדשה… נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח' היה מדייק הגאון הרב שלמה זלמן אוירבעך, כי לא כתוב 'ושימח את אשתו שנה אחת' אלא 'נקי יהיה לביתו שנה אחת', ששנה ראשונה לנישואין יהיה פטור מחובות הצבא, אבל "ושימח את אשתו אשר לקח' מוסב לא רק על השנה הראשונה אלא על כל החיים, שתמיד האדם מצווה לשמח את אשתו.
אם היסוד של הנישואין, השנה הראשונה, יהיה בשמחה אז יש את כל הסיכויים שכל החיים יהיה 'ושימח'. אם לשנה אחת יהיה נקי לביתו כל החיים, בע"ה, יהיה 'ושימח'.