לפרשת ניצבים – בחירה של 'אני' או בחירה של 'אתה'

"העדותי בכם היום את-השמים ואת-הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:" (דברים ל', י"ט)

כאשר קוראים את הפסוק עולה שאלה ברורה מאליה – איזו בחירה יש פה? הרי כל אחד יבחר בחיים. האם יש מישהו שיבחר במוות? איזו מין בחירה התורה נותנת לנו? ברור שכל אחד יעדיף חיים על פני מות וברכה על פני קללה.

אולי המשמעות של הפסוק היא שיש כמה דרכים לבחור חיים.

דרך אחת היא שהאדם בוחר בחיים בהם הוא במרכז, האני שלו הוא מרכז החיים. בחיים כאלה הוא חושב על עצמו ראשון, דואג לרצונות, לצרכים ולמאווים שלו ורק אחר כך דואג ומתעניין, אם בכלל, ברצונות ובצרכים של האחרים. זוהי בחירה בסוג אחד של חיים.

יש בחירה בסוג שני של חיים – והיא לא לבחור ב'אני' אלא לבחור ב'אתה'. כלומר לפני שאנחנו מחליטים, לפני שמתכננים ולפני שעושים משהו, חושבים איך תשפיע ההחלטה הזו על השני. איך הבחירה תשפיע על הדורות הבאים, על הילדים, על הנכדים.

יש בהחלט בחירה, זו בחירה אמיתית באיזו דרך חיים הולכים. אבל יש דרך של חיים שיכולה להוביל למוות. התורה מצווה עלינו לבחור בדרך חיים כזו שתומכת בחיים באופן כללי. דרך חיים שתומכת בחיים של אחרים ולא רק בחיים שלנו. לא לבחור בדרך חיים כזו שמשרתת את האינטרסים הצרים של עצמנו. הדרך הצרה לא מובילה לחיים אלא למות. התורה מעניקה לנו יכולת בחירה אמיתית ומצווה עלינו לבחור בחיים האמיתיים, חיים של אמת.