בפרשת קדושים נאמר: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ט-י)
בפרשת אמור באמצע תיאור המועדים נאמר: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". (ויקרא כ"ג, כב)
"ובקצרכם – …אמר רבי אבדימי ברבי יוסף: מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת – מכאן, וראש השנה ויום הכיפורים – מכאן ? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו." (רש"י ויקרא כ"ג, כב)
רש"י מציין שישנה חזרה על נושאים שנאמרו בשבוע שעבר.
בפרשת "קדושים" הוזכרו הלכות של מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה, ובפרשת "אמור" מוזכר הנושא שוב, בין הלכות הקורבנות של שבועות וראש השנה ישנו פסוק המדבר על מתנות לעניים.
מדוע חוזרת התורה על נושא מתנות לעניים, כאשר היא מתייחסת לקורבנות החגים? רש"י מציין את המדרש בשם רבי אבדימי בן רבי יוסף שאומר, שהפסוק בא ללמדנו שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כאילו בנה את בית המקדש והקריב קורבנות.
המהר"ל שואל מדוע ברכה זו מיועדת לאדם המקיים את מצוות לקט שכחה ופאה, ולא למי שנותן צדקה כפי שמפורט בפרשת "ראה"? מדוע חז"ל השתמשו בהשוואה זו רק לגבי מתנות לעניים ולא לגבי צדקה בכלל?
המהר"ל מסביר שאדם הנותן צדקה כתגובה למצוקת עניים לא נותן דווקא מפני שהוא מעוניין לקיים את רצון ה' אלא ייתכן שהוא תורם מתוך רגש.
ישנו כלל: שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (קידושין לא לא). מתנות עניים לא באים מתוך רגש של האדם שמבקשים ממנו לתת, אלא הוא משאירם לעני לאסוף בלי לראות אותו, בלי להכירו ובלי לדעת אם הוא בכלל יגיע לאסוף. אדם משאיר מתנות לעניים אך ורק משום שזהו רצון הקל והציווי שלו.
החקלאי לא יראה את העני. הוא משאיר בצד לקט שכחה ופאה לא בגלל שהוא מרגיש צורך לתת לאדם בעל צרכים מיוחדים. מתנות עניים הם מתנה שנותנים רק כדי לקיים את רצון ה', ולכן זה נחשב כאילו מביא קורבן לה'.
זו בוודאי מצווה לתת צדקה כשמבקשים ממך לתרום, אך צדקה גדולה יותר היא כשנותנים ללא בקשות ממך אלא רק כדי לקיים את רצון ה'.
צדקה כזו תביא לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.