אברהם חטא
ה"נגיעה" כמקור ה"נגע"
"ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח באלקיו שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, 'כי יש כח באלקים לעזור ולהכשיל' (דה"ב כ"ה, 8); גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב – עון אשר חטא, כי האלקים ברעב יפדנו ממות; ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט (ר"ל העונש של ישראל) שמה החטא (של אברהם)" (הרמב"ן בביאורו לבראשית י"ב, 10 לפי הנוסח שבמקראות גדולות 'הכתר').
הרב יהודה-ליב חסמן בספרו "אור יהל", עיונים במוסר ויראת ה', מצביע על משהוא יוצא דופן להפליא, והוא שהרמב"ן מכריז שאברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה.
" שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו ".
לפי הרמב"ן אברהם אבינו טעה בשיקול דעתו! הרב חסמן כותב בפליאה:
" צא וחשוב, אברהם אבינו, הגדול בענקים, פוסק שצריך לרדת מצרימה, בא הרמב"ן ומכריז שאין ההלכה מחוורת ושחטא חטא גדול בשגגה בזה."
והרב חסמן מציע תשובה הלכתית לתהייתו. והיא מבוססת על הפסול בהלכה של הנוגע בדבר
הנוגע בדבר אינו אובייקטיווי, כלומר, כאשר האדם שהוא נשוא הדיון ההלכתי הוא נוגע בדבר,הוא לא יכול לדון דין על עצמו ואם יעשה כך יש "בנגיעות" כדי להשפיע על הכרעתו. כלל זה נוגע לכל אחד ואחד אפילו , ל"אברהם אבינו, הגדול בענקים" !! כשאדם –כל אדם- "נוגע" בדבר שיפוטו מתקלקל.
והרב חסמן הסביר:
"למדנו מכאן יסוד גדול, שאף הלכה מחושבת, מקיפה ומעמיקה בשכל הקדוש של אברהם, מכל מקום, כל זמן שפסק הלכה שייך ונוגע לעצמו, יש עוד מקום לחפש ולדקדק ולמצוא שמא אינה מכוונת כל צרכה, כי מכיוון שלדון על עצמו בא, גם גוף קדוש, זך ומזוכך של אברהם אבינו יכול לשחד ולעוור עיני שכלו הבהיר. תדעי שהרי אם יבואו לפני אברהם שני בעלי דינים לדון לפניו בדין פרוטה אחת ואם יהיה איזה צד נגיעה אליו בפרוטה ההיא, הנה הוא פסול לדון דין זה, שמא יטה הדין ולא ידונו לאמיתו. והיאך יעלה על הדעת שאברהם אבינו יטה דין חס ושלום בשביל פרוטה אחת. ובכל זאת כן היא דעת תורתנו הקדושה ואי אפשר לזוז הימנה אף כמלוא נימה."
אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שלא היה לו לפסוק הלכה ולהחליט על דרך " כל זמן שפסק הלכה שייך ונוגע לעצמו"!
ואנחנו? מה איתנו כולנו שופטים! אנו שופטים עצמינו ואת הזולת במצבים רבים בחיינו. יש לנו נגיעות כלפי עצמינו ובדרך כלל אנחנו הסובלים כאשר אנו מתנערים מהעובדה שאן ביכולתנו לשפוט עצמנו ועלינו להתייעץ עם אחרים לפעמים גם אחרים סובלים כתוצאה מנסיונינו להתעלם מנגיעה שיש לנו כלפי עצמינו ומהחלטות רעות שאנו מחליטים לעצמינו.
ומה כלפי אחרים? כולנו שופטים את הזולת במצבים רבים בחיינו. ואיננו מודים או מודעים שאנו נוגעים בדבר שיש לנו נגיעה, שהשיפוט שלנו מקולקל. ה"נוגע" בדבר שיפוטו מתקלקל!
ה"נגיעה" מציינת את האינטרסים האנושיים המקלקלים את שיפוטינו. ה"נגיעה" היא מקור ה"נגע" במידות, ומטמאת את השיפוט המוסרי של האדם.
יש לנגיעה ביטוי סמלי במצוות נטילת, דהיינו רחיצת הידיים. המשנה מלמדת אותנו
שהאדם:
"ידיו טמאות, שהידיים עסקניות"(טהרות ז', ח')"
רבינו עובדיה מברטינורה מפרש:
"שהידיים עסקניות הן, ונגע ולאו אדעתיה":
אין אנו מודעים לפעולתן של הידיים, למקומות בהם הן נוגעות, דהיינו לאינטרסים הבלתי מודעים המשפיעים עלינו.נטילת ידיים מציינת אכן באופן סמלי את הדרישה להתגבר על אותם האינטרסים, "על הגלויים לנו, ועל שאינן גלויין לנו" בין שהם גלויים, בין שאינם גלויים לנו.
שחמט דיגיטל