ניתן להשוות מעשה של קנאות להקרנות שעושים, ל"ע, לחולי סרטן – זה עוזר, אבל זה גם יכול להרוס.
בפרשה שלנו יש המשך של הסיפור שקראנו בפרשת בלק משבוע שעבר. פנחס קינא לה' והרג את הזוג שהיו מעורבים בגילוי עריות – נשיא מבית ישראל ונסיכה ממדין שעשו מעשה בפומבי וחיללו את שם ה'. פנחס קיבל שכר על מעשיו: "ברית כהונת עולם".
רש"י מסביר שפנחס, אמנם היה נכד של אהרון, אבל לפני המקרה הוא לא היה כהן, כיוון שהמינוי הראשוני ניתן לאהרון ולבניו, שנמשחו עימו ולילדים שיולידו אחר המשיחה. פנחס בן אלעזר היה בחיים לפני המשיחה לכהונה, ולכן הוא לא נכנס לרשימת הכהנים הראשונה.
לאחר מקרה הקנאות, בנוסף למעמד של כהונה, קיבל פנחס גם "את בריתי שלום". יש פירוש חשוב על הפסוק של הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין). הנצי"ב מוולוז'ין אומר, שבדרך כלל כשאדם הורג אדם – עצם המעשה עושה רושם בלתי ניתן לשינוי על האדם, האדם משתנה לצמיתות. בלשון שלו במקום אחר: "ההורג נפש נעשה אכזר בטבע".
בפסוק שלנו אומר הנצי"ב מוולוז'ין ש"טבע המעשה שעשה פנחס להרוג נפש בידו, היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כך". השכר שהוא קיבל על כך שהוא קינא לה' היה, שפנחס לא ניזוק באופן רוחני מהמעשה האלים כיון שהוא פעל לשם שמים. השכר בכך הוא שהמעשה שלו לא השפיע על נפשו כמו שיכול לקרות בדרך הטבע. מה שעולה מדברי הנצי"ב הוא שקנאות היא דבר מסוכן מאוד; כמו הקרנות שיכולות לרפא גידולים אבל במינון הלא נכון יכולות להרוג, ח"ו, את החולה. פנחס היה צריך ברכה מיוחדת כדי לחסן את עצמו מההשפעות המזיקות של המעשה.
גולדה מאיר ז"ל אמרה פעם שהיא הייתה יכולה לסלוח לערבים שהם הרגו יהודים, אבל היא לא הייתה יכולה לסלוח לערבים שאילצו את היהודים להרוג ערבים. הריגה – גם תוך כדי מלחמת הגנה – משפיעה על נפש האומה.
הנצי"ב מוולוזין אומר דבר דומה בפרשת ראה, בעניין "עיר הנידחת" – עיר המוחרבת בגלל שרוב האנשים בה עבדו ע"ז (דברים י"ג, י"ט). עצם העובדה שהיו צריכים ללחום נגד עיר מלאה יהודים ולהרגם גורמת לאותה בעיה, לכן התורה מבטיחה "ונתן לך רחמים ורחמך" – למרות שהולכים להכחיד עיר של יהודים, לא תהיה לזה השפעה רוחנית שלילית. אם הדבר נעשה לשם שמים יש 'ביטוח' מה' להגנה רוחנית.
זו ההגנה שה' נתן לפנחס בברכתו.
שחמט דיגיטל