פרשת אמור

בפרשת "אמור" אנו קוראים על קורבן תודה "כי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו"(ויקרא כ"ב ט). נשאלת השאלה מדוע התורה כותבת שיביא קורבן תודה מרצונו, הרי האדם מביא קורבן תודה

הבית שמואל הרב שמואל בן ר' אורי שרגא פייבוש  מחבר הספר הבית שמואל, על  שו"ע אבן העזר בסי' קכ"ו, נותן רמז לקביעת הרמ"א  שחודש אייר מאוית דווקא בשני יודים: ראשי

רש"י  אומר שמכפל הלשון "אמור ו"אמרת" למדנו  להזהיר גדולים על הקטנים, שהגדולים מחויבים בחינוך הקטנים. לכאורה הדברים צריכים ביאור, מדוע דווקא בפרשה זו של טומאת כהנים הוזכר הדין של  להזהיר

בפרשת אמור ישנה פרשת המועדים.  באמצע פרשת המועדים ישנה הפסקה ומוזכר עניין מתנות עניים: "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב

לדבר בלשון נקיה חז"ל מדגישים אין ספור פעמים את החשיבות הגדולה לדבר בלשון נקייה. התורה הוסיפה מילים כדי לא להשתמש בלשון מגונה. מצאנו שעיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר

כשזה כואב צועקים התוספות במסכת קידושין מציין שכאשר התורה מתארת את פסח שני, בעצם התורה מביאה כתב אשמה נגד עם ישראל, שלא הביאו קורבן פסח במשך שלושים ותשע שנים אחרי

  בפרשת קדושים נאמר:  "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה'

 פרשת אמור – קרבן תודה-מוֹיְחֵל טוֹיְבֵס בפרשת "אמור" אנו קוראים על קורבן תודה "כי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו"(ויקרא כ"ב ט). נשאלת השאלה מדוע התורה כותבת שיביא קורבן תודה

פרשת אמור "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו" "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו" פרשת אמור פותחת עם הציווי לכהן לא לטמא את עצמו למת  מלבד לקרובי המשפחה הקרובים ביותר. הפסוק אומר

פרשת אמור – המשותף להגבלות התנועה בעידן הקורונה, הכהן גדול ושמעי בן גרא אנחנו כבר כמה חדשים בהסגר עם הגבלות ביציאה מביתנו, ואמנם מקלים לאט לאט בהגבלות, אך יש הרבה

קורונה! קרבן תודה מוֹיְחֵל טוֹיְבֵס? פרשת אמור מוֹיְחֵל טוֹיְבֵס? קורבן תודה הוא קורבן נדבה, שהיו מקריבים בבית המקדש כהודאה לה' על ישועה שהביא למגיש הקורבן. אנו קוראים על קורבן תודה

פרשת אמור -לדבר בלשון נקיה חז"ל מדגישים אין ספור פעמים את החשיבות הגדולה לדבר בלשון נקייה. התורה הוסיפה מילים כדי לא להשתמש בלשון מגונה. מצאנו שעיקם הכתוב שמונה אותיות ולא