פרשת החודש

ישנה תכונה מיוחדת לכל חודש ניסן – שהוא חודש הגאולה. לכן, בהגדה מובאת ההצעה, שנתחיל לומר את ההגדה מתחילת חודש ניסן.

תשרי הינו ראש חודש לשנים. אבל ניסן, הוא החודש הראשון של עם ישראל.

המצווה הראשונה שניתנה למשה, הייתה לקיים את הלוח הזה – הלוח החודש, ולקדש את ראש חודש ניסן.

היה חשוב לקיים את לוח החודש במצרים משום שהמאורעות שהתרחשו שם ייצגו מושגים חדשים של זמן והסטוריה.

תשרי הינו יום ההולדת של העולם, שאז חוקי הטבע והפיזיקה נוצרו, ואף חוקי הסטוריה. המשכן הוקם בראש חודש ניסן, וחז"ל אומרים, שבניית המשכן תואמת את בריאת העולם.

היה רב נחמיה אומר: "אוהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית, יריעות כנגד שמים וארץ, כיור וכנו כנגד ששת ימי בראשית, מזבח כנגד כלל הבהמות, מנורה כנגד חמה ולבנה וכו'" (ילקוט פיקודי).

ולכן, לבצלאל היו התכונות שמקבילות לאלו הנחוצות למעשה בריאה. "אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכות נ"ה).

המשכן מייצג מציאות חדשה ומסמל בבנייתו בריאה של עולם חדש. לכן לומדים הלכות איסור מלאכה בשבת מבניית המשכן. בשבת – יום המנוחה, נבצר מאתנו לעשות מעשים הדומים למעשה בראשית.

אם ההגדרה של מלאכה הינה מעשה שדומה למעשה בריאה, אין ביכולתו של אדם לעשות מעשה בריאה. ולכן, ההגדרה ההלכתית של מלאכה משתמשת בסטנדרט של מלאכות המשכן, מכיוון שבניית המשכן מייצג בריאה.

ראש חודש ניסן, היום שהוקם בו המשכן, מייצג רעיון חדש בבריאת העולם. המשכן שסימל נוכחות של ה' בעולם על – ידי מעשה אדם, מייצג את היצירתיות של האדם והאפשרויות שלו להשפיע על הבריאה.

בתלמוד כתוב שספירת שנות מלכות של מלך יהודי מתחילה בחודש ניסן ומלכות שאינה יהודית מתחילה מחודש תשרי.

החוקים הפוליטיים השולטים בעולם הם חלק מהבריאה של העולם שנברא בחודש תשרי. בחודש ניסן נכנסה מציאות חדשה – מציאות המתייחסת לעם ישראל. אם חוקי חודש תשרי היו נשלטים, עם ישראל לא היה קיים, משום שמלכות מצרים הייתה לגמרי הורסת את עם  ישראל.

יציאת מצרים הינה יציאה של עם ישראל מחוקי הטבע, מחוקי חודש תשרי, וכניסה לזמן אחר – זמן של חודש ניסן – זמן ששולט עבור עם ישראל.