שו"ת 4 – תרומות ומעשרות

כבוד הרב שלום רב

אני מפנה אליך סוגיה בנושא "תרומות ומעשרות"

בכדי לעמוד בכמות הדרושה לעישור תוצרתנו מהבציר האחרון (תש"ע) אני זקוקים ל 7200 ליטר יין.  ברשותנו כ 3800 ליטר של יין לא מסונן שהקצינו לנושא.

שאלתי היא:

א. האם אפשר את הכמות הנ"ל למהול במים, להוסיף סוכר ולהתסיס מחדש (נעשה ביקבים שונים), אם כן באיזה יחס?

ב. במידה ואי אפשר להוסיף מים, בכמה יין לא מסונן (with wine lees) אפשר להשתמש?

תודה רבה

גיל

שאלה א: האם אפשר את הכמות הנ"ל למהול במים, להוסיף סוכר ולהתסיס מחדש (נעשה ביקבים שונים), אם כן באיזה יחס?

תשובה לשאלה א: בעניין ההצעה למעט בכמות המעשר ע"י התססת יין עם מים שהמים דינם כיין, לגבי ברכת בורא פרי הגפן ולגבי דיני מי פירות אינם מחמיצים, כפי שמבואר במשנה במעשרות פרק ה מ"ו לגבי המתמד את יינו ומצא כדי מידתו, מפריש ממקום אחר עליו לפי חשבון, כלומר לפי היין שהיה ולא לפי המים שהוסיפו. הטעם לכך כי היין לא יכול להפוך מים לטבל וליין שחייב בתרומות ומעשרות. כיון שכך המים לא התחייבו בהפרשה ולכן הם אינם כלולים בה.

הרמב"ם מעשר פ"ב,ח מביא את המשנה וכן העתיק השולחן ערוך יו"ד סימן שלא, סעיף פא. הש"ך והט"ז כותבים שאין לעשר מיניה וביה שמא יפריש מן המים. אמנם בדרך אמונה כתב שדבריהם תמוהים כיון שיש בילה כלומר המים והיין מעורבבים יפה. אמנם לעצם העניין ברור שאין מפרישים ממים, ואין מחשיבים אותם בכלל כמות המעשר.

הסבר:

משום חשיבות השאלה ארחיב עם הסבר לתשובה

כבר במשנה הראשונה של מסכת מעשרות אמרו חכמים:

"כלל אמרו במעשרות. כל שהוא אוכל,  ונשמר, וגידוליו מן הארץ חייב במעשרות".

המים שהוסיפו ליין הינם מאכל אדם אבל  אין גידוליהן מן הארץ, ואם כן ברור שאינם חייבים במעשרות!

אולי ישנם כאלה הסוברים שכאשר מוסיפים ליין מים בכמות שהיין הוא הרוב, הרי אפשר להשתמש בכלל האומר: "אחרי רבים להטות" והמים מתבטלים ברוב יין. אם המים התבטלו, הרי הם הפכו ליין, ואם כן  51 אחוז יין ו 49 אחוז מים נחשבים ביחד ליין. ואכן ע"פ דרך זו משווקים הרבה  מן היקבים "מיץ ענבים טבעי" המכיל רוב מיץ  [52%] ומיעוט מים [48%], מתוך הסתמכות שהמים התבטלו במיץ!  לדעתנו אפשר לסמוך שהרוב ביטל את המיעוט, טוענים אותם גורמי כשרות!

אמנם משנה מפורשת בפרק ה' במעשרות פורכת את הרעיון הזה. מדובר במשנה ו' העוסקת באדם המתמד ונתן מים במידה, כלומר הרי הוא מוסיף מים לשמרים שנשארו שקועים בתחתית חבית היין. המטרה היא לנצל את  שיירי היין שנמצאים בשמרים. אם המתמד שפך על השמרים  שלושה כדי מים, ולאחר תסיסה מחודשת, סינן את הכול  וקבל ארבעה כדים, המשקה הזה נחשב כיין כיון שנוספה למים ששפך, כמות של  25 אחוז יין, לכן הכל נחשב  יין. את היין הזה ניתן לעשר בשתי צורות. אם מעשרים אותו מיניה וביה, כלומר לוקחים את היין למעשר מהכד עצמו, אזי יש להפריש "אחד ממאה" מהכמות הכוללת שבחבית, כי אחוז המים והיין במעשר ובחבית שווה. אבל אם מפרישים יין טהור שנלקח מחבית אחרת על התמד, אז יש לחשב את כמות המעשרות "לפי חשבון" כלומר לפי אחוז היין שבחבית ולא לפי המים שהוסיפו.

למדים אנו מהמשנה, שהמים שבחבית לעולם אינם נכללים בחישוב הכמות שיש לקחת למעשר. מדוע לא אומרים שהמים תססו והפכו ליין? התשובה היא,  שהתסיסה הפכה את המים ליין, אבל לא הפכה אותם לטֶבֶל או לפרי שחייב בתרומות ומעשרות, ולכן המים שהוסיפו לעולם אינם נכללים בחשבון של ההפרשה.

שאלה ב: במידה ואי אפשר להוסיף מים, בכמה יין לא מסונן (with wine lees) אפשר להשתמש?

תשובה לשאלה ב: יין לא מסונן הכוונה יין עם שמרים. זה בדיוק מה שהמשנה משמיעה לנו בדין הראשון שלה, שהשמרים אינם בחשבון המעשר, רק היין שבלוע בתוך השמרים נכנס למים, הוא מה שנחשב בתור יין, ואת היין הנקי מקבלים  אחרי שמסננים את השמרים מהיין והמים. לכן צריך לסנן את היין שבמיכל, ומה שנשאר בתור יין נקי זה נלקח למעשר. כמובן אם יחכו לאחר הסינון זמן מסויים שוב יהיו שמרים [מעט] וגם הם לא בחשבון, לכן צריך זמן קצר אחר הסינון לעשר או להוסיף קצת יין בהתחשב שישקעו קצת משקעים.