אהבה והבנה הם יעד ומטרה, ולא הבסיס להתחלה!

אהבה והבנה הם יעד ומטרה, ולא הבסיס להתחלה

 שאלו פעם את המגיד מדובנא – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?

המגיד ענה במשל כדרך המגידים – משל  למלך ומלכה שלא היו להם ילדים. הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים, למכשפות ולא נענו. לימים נודע להם על  קוסמת המתגוררת באזור מגורים מרוחק אשר יכולה  לברכם בפרי בטן. הלכו לאותה קוסמת שבירכה אותם בהולדת בת, אך הוסיפה ואמרה: אם רוצים אתם  שתחיה, הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסורה היא  מלראות גבר, כולל אביה מולידה.

בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה לאי בודד, ושם ילדה המלכה בת יפהפייה.  המלך שמע עד כמה יפהפייה,חכמה ומוצלחת ביתו, אך מנוע  היה לראותה.

כשהגיעה לגיל שמונה עשרה היה צורך לחתנה, אך ישנה בעיה, אסור לאף גבר לראותה. כל אחד מהמועמדים מעוניין היה לראותה בטרם ישאנה לאשה.

לימים  הגיע נסיך ואמר – אם הכלה ממשפחה טובה, הנני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו בשעה טובה. בחופה מרים החתן את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפהפייה. החתן נדהם ותוהה לעצמו – זה נראה יותר מדי טוב.

הוא חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות, ואז מגיע לומר תודה רבה לאביה של הכלה על הבת המוצלחת ששודכה לו.

למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה לכל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אנו מעוניינים לראות!

בכל זאת עם אחד הסכים לקחת את הסיכון וקיבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק לאחר כמה חודשים, משנוכח לראות שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להודות  לו, שזה בזמן שמחת תורה.

המגיד מדובנא הסביר שכאשר הקב"ה הציע את התורה לעולם, לכל עם הייתה שאלה לגבי התוכן של התורה. גם לבני ישראל היו שאלות ותהיות אך היו מוכנים לקחת על עצמם התחייבות בטרם קיבלו תשובה לשאלתם.  בודאי ובודאי לאחר שקיבלו על עצמם את ההתחייבות, היו להם היסוסים בלב, ההיגיון יכול להבין משהו שהלב עדיין לא מקבל. הם הבינו שאם ה' נותן את התורה זה הדבר הטוב ביותר שיש. לאחר  שחיו עם התורה ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי) גם הלב הבין שעשו את הדבר הנכון, ואז שמחו בשמחת התורה, לשמוח במתנה מהקב"ה.

המשל של המגיד מדובנא מדבר אלי משום שהנני רושם נישואין. אני שואל, בדרך כלל, את הזוגות מה הבסיס של הנישואין שלכם? מדוע הינכם נישאים? מה יהיה היסוד של הנישואין שלכם?

בדרך כלל עונים בני הזוג, אנו אוהבים זה את זה ומבינים אחד את השני, ואני עונה: שהסנטימנטים צודקים אך לא ניתן לבנות חיי נישואים על רגשות, שיש החושבים שזו אהבה אמיתית.

אהבה אמיתית גדלה עם הזמן, והבנה באה לאחר ניסיונות שבני הזוג עברו יחדיו לאחר תקופות של שיתוף וניסיונות של השתתפות.

אהבה והבנה הם היעד והמטרה, הם לא הבסיס להתחלה. היסוד של נישואים זו התחייבות טוטאלית אחד לשני, להגיע לשיא של האהבה והבנה. כדי לעשות זאת בני הזוג מתחייבים ללכת צעד אחר צעד ללמוד אחד את השני להגיע עם הזמן ועם ההבנה לאהבה.

באותה מידה יסוד ובסיס הקשר שלנו עם הקב"ה. זוהי המחויבות הטוטאלית שלנו להגיע לשיא הדבקות. כמו בין בני זוג מאושרים שלומדים זה את זה, בני ישראל לומדים את התורה והיחסים ביניהם הולכים ומשתפרים וגדלים ביחד עם הזמן. עד שבעזרת ה' יגיעו לשמחת תורה, לשמוח בעצם קבלת התורה.