מידת האחדות הנלמדת מסימני פסח

 הנושא של אחדות מופיע רבות בתפילות.

בכל חודש, בשבת לפני ראש חודש, אנו מתפללים תפילה מיוחדת הנקראת ברכת החודש:

"מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבותֵינוּ וְגָאַל אותָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת הוּא יִגְאַל אותָנוּ בְּקָרוב וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל וְנאמַר אָמֵן"

תפילה זו מקשרת  בין  הגאולה ממצרים,ו התקווה שלנו לגאולה בעתיד, ואף  לצורך לידידות והאחווה בין יהודים.

אנו רואים את נושא האחדות כאחד הסמלים התמוהים ביותר של ליל הסדר. פסח הוא חג הסמלים: המצה – סמל לגאולה, מרור  – סמל לעבדות הקשה  וחרוסת- סמל לטיט שהשתמשו לבניה במצרים. אחד הסמלים שקשה  יותר להבנה מוזכר בשאלה השלישית של ארבע הקושיות:
"בכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת, הלילה הזה (ליל הסדר) אנו מטבילין פעמיים שתי פעמים." מתייחס לשני מאכלים שאנו טובלים במהלך הסדר, כרפס (ירק) במי מלח ואת המרור (ירק מריר) בחרוסת.

 מהי הסמליות של טבילת  המרור והכרפס ?

מספר מפרשים מחברים את  שני ההטבלות  לשני אירועים שהתרחשו בתנ"ך ומתרחשת  בהם  טבילה. האחד היה כאשר אחיו של יוסף מכרו אותו לעבדות, ולאחר מכן "טבלו" את  בגדו (את המעיל "של כתונת פסים ") בתוך הדם של החיה כדי לגרום לאביו (יעקב) להאמין כי יוסף נטרף (בראשית לא,לז) . השני היה ממש לפני יציאת מצרים, כאשר הצטוו בני ישראל "לטבול" אגודת איזוב בתוך  הדם ולשים על מזוזות הבית (שמות כב, יב) כדי שתימנע מכת בכורות מביתם, וכדי שיפסח המוות מעל ביתם.
"טבילה" של שנאה הובילה לגלות ועבדות במצרים, ואילו "טבילה" באחדות בני ישראל  הובילה ליציאת מצרים ולגאולה.

לטבילת הדם אגודת האיזוב למשמעות רבה  לקחו את אותו מעשה שנעשה בעבר בשנאה (כאשר האחים של יוסף מכרו אותו וטבלו בגדו בדם) והפכו אותו  למעשה באחדות.

"טבילה" של שנאה הובילה לגלות ועבדות במצרים, ואילו "טבילה" של אחדות הובילה ליציאת מצרים ולגאולה. על ידי "טבילת" דם על המזוזה, הם הפגינו את הסרת האיבה מקרב בני ישראל .

זהו המסר של "הטבילה" במהלך ליל הסדר. לצורך הטבילה ניתן לקחת ירק בעל טעם טוב ולהופכו למלוח, או לחילופין לקחת ירק מריר ולהפחית את המרירות. פעולה זהה יכולה להוביל לגלות או לגאולה.

במהלך ליל הסדר יש לזכור כיצד זכינו לגאולה ומה הוביל לגלות.