אל תשמור בסוד

ישנם  שני קורבנות הנאכלים על ידי בעליהם: קרבן תודה וקרבן שלמים.

קרבן שלמים נאכל במשך שני ימים ולילה בין שני הימים.

קרבן תודה נאכל ביום ובלילה. לקרבן תודה מביא ארבעים חלות בנוסף  לקרבן, שלושים  של מצה עשר  של חמץ.

המעניין הוא שיש הרבה יותר מה לאכול מקרבן תודה מאשר מקרבן שלמים, ולקרבן שלמים יש זמן רב יותר לאכילה.

הנצי"ב  (ויקרא ז' י"ג) מסביר:  אדם מביא קרבן תודה כשרוצה להודות לה' על נס שנעשה לו, ניצל מצרות, מנסיעה ארוכה וכו'.

כשאדם מודה לה' על נס שנעשה לו הוא צריך להודות על כך  בפרהסיה, לדבר על זה בפומבי, לתת למעשה  פרסומי ניסא, לכן בזה שיש יותר אוכל לאכול עם קרבן תודה והזמן לאוכלו מוגבל  מראה שצריך לשתף יותר אנשים בסעודה כדי  לסיים ארבעים לחמים עם הקרבן וחלילה לא יעבור על איסור נותר – איסור מלהשאיר אוכל מקרבן.

כיצד  יעשה זאת? יש לו אפשרות  אחת לעשות זאת: לערוך מספר סעודות, להזמין אנשים רבים, הוא יצטרך לעשות סעודה בערב וסעודה ביום ולכל סעודה בודאי יזמין אנשים אחרים, ויספר להם את הנס שנעשה לו.

מהתורה למדנו לעשות סעודת הודיה כאשר קורה לאדם נס, והמסר בשבילנו הינו: שכאשר ה' עושה לנו מעשה ניסים עלינו להודות לו בציבור.