במסגרת טהרת המצורע מביא הוא לבית המקדש קורבן של שתי ציפורים (ויקרא י"ד, ד) כאשר אחת מהן משתחררת. בזוהר הקדוש מוסבר שציפור אחת מובאת ככפרה למצורע שחטא בלשון הרע והציפור שמשתחררת היא כנגד הדיבור הטוב. מובן הצורך להביא קרבן לכפר על דיבור רע, כמו לשון הרע , אבל למה על דיבור טוב מחוייבים להביא קרבן?
לפעמים יש לנו הזדמנות להציע לאחרים חיזוק חיובי ובכל זאת אנחנו שותקים. במצב זה, אפשר לחשוב שאנחנו לא עושים שום דבר רע – שהרי שום דבר שלילי לא נאמר. עם זאת, היעדר חיזוקים חיוביים יכול לדכא בדיוק באותה מידה כמו דיבור שלילי, אם לא גרוע מכך. זו הסיבה לכך שלא מביאים קרבן רק על הדיבור הרע הנאמר, אלא אף על זה שנמנעת מלומר דברים טובים. הימנעות מחיזוקים חיוביים עלולה להזיק אפילו יותר מביקורת שלילית עצמה. ביקורת שלילית אולי קשה לקבלה, אבל לפחות מהווה סוג של תשומת לב הניתנת לאדם. עם זאת, לא לתת משוב כלל דומה להתעלמות מוחלטת ממישהו, כאילו הוא או עבודתו טריוויאליים וחסרי חשיבות. יש צורך להרעיף על המשפחה, החברים, הקולגות והתלמידים שלנו חיזוקים חיוביים -דיבור טוב כדי לעזור להם לצמוח ולהגיע להישגים באמצעות הערכה עצמית מוגברת וחיזוק חיובי. עידוד זה דבר שכולנו יכולים לעשות בכל שלב בחיינו.
העובדה שהמצורע מביא כחלק מכפרתו קורבן בעבור דיבור טוב ולאחר מכן משחרר אותה, מלמדת אותנו שיש מילים שהיינו צריכים לשחרר ואף מלמדת אודות החשיבות של חיזוק חיובי, ככלי לטיפוח צמיחה, ועל מנת לחשוף את הפוטנציאל החבוי בתוך כל אדם.
שחמט דיגיטל