פרשת פנחס – שיימינג!​

שיימינג!
עד כמה גדול כבוד הבריות? התורה מלמדת אותנו שאפילו על כבודם של חוטאים שהביאו חורבן על עם ישראל יש לשמור ולהקפיד.
בתחילת פרשת פנחס מספרת התורה על גדולתו של פנחס, שהרג את זמרי בן סלוא והמדינית, תחילת הסיפור הינו בסוף פרשת בלק פרק כ"ה פסוק ו' וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
והנה זה פלא, מתחילת הסיפור לא מוזכר שמותיהם של החוטאים, וכך שמונה פסוקים של סיפור המעשה לא מוזכרים שמותיהם, ורק בפסוק י"ד לאחר תיאור גבורתו של פנחס מוזכרים שמותיהם . מדוע המתינה התורה עד כאן? מדוע בתיאור המעשה בסוף פרשת בלק לא נזכרו שמות החוטאים?
מסביר רבינו ה"אור החיים"  הקדוש שהתורה מקפידה על כבודם של הבריות ואף על כבודם של החוטאים הגרועים ביותר ולכן כשמספרת את הסיפור עצמו טורחת התורה שלא לומר את שמותיהם.
גם כשהתורה בפסוק י"ד מגלה את שמותיהם של החוטאים זה לא למטרת בזיונם אלא רק לצורך הסברת המעשה הנשגב של פנחס להגיד לנו שעשה את המעשה, למרות היותם הנפגעים ממשפחות נכבדות ובכל זאת לא חשש פנחס לעמוד מולם ולקדש את שמו של הקב"ה.
כל זמן שלא רלוונטי הבזיון של האנשים, לא תפרסם התורה את שמותם, ורק לצורך מסר אחר התורה מספרת זאת.

אנחנו חיים בחברה שבה המידע זורם באופן מיידי ועכשווי. התורה מלמדת אותנו כאן כמה חשוב הפרטיות והכבוד של האדם, היום ישר מתפרסם  שמו של החוטא וכל פרטיו האישיים ביותר, ואף עוד לפני שידוע אם אכן עשה משהו. חשוב לנו להפנים וללמוד את הסכנה שבזה  כדברי ה"אור החיים"  הקדוש שאף :" האדון ברוך הוא אינו חפץ לזלזל אפילו ברשעים לפרסם מי בעלי דברים המתועבים"!

נכתב ביום הזיכרון של האור החיים הקדוש רבי חיים בן עֲטַר זי"ע ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים