פרשת וישלח תש"פ- 1 .מסר מהפרשה לפוליטיקאים בתקופה הקרובה-היו גמישים! 2. להימנע מניסיונות! 3. גלאט בהתנהגות!​

אחד הנושאים העיקריים בפרשה הוא המאבק בין יעקב למלאך. כתוצאה מהמאבק חל האיסור לאכול מגיד הנשה.
מה בעצם הסיבה לכך שאנחנו לא אוכלים את גיד הנשה? לנצי"ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין בספרו העמק דבר)

פרשנות ייחודית לסיפור זה;  השורש א,ב,ק מופיע פעמיים בתיאור הקרב בן יעקב והמלאך:

 " וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ…. וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ".
הנצי"ב מסביר שבעצם היו שני קרבות, המלאך נאבק עם יעקב, וכאשר המלאך היה מוכן לעזוב את יעקב,

 יעקב הוא שחזר להיאבק ולא נתן למלאך ללכת. זו הסיבה שיעקב נענש ונפגע בגיד הנשה.
יעקב לא השתמש במידת השלום, ליעקב הייתה את  מידת השלום אבל במקרה הזה היא לא הייתה ניכרת  ,

כלל גדול הוא שכשאדם עושה מעשה טוב, הדבר הופך להיות טבע שני לו ולכן

 כשהוא לא עושה כדבר הזה הקב"ה מעניש אותו. אבל מדוע  נענש יעקב דווקא בגיד הנשה?
בדברי הנצי"ב: על המילים "בגיד הנשה"  כותב הנצי"ב :שלא יהא אדם קשה כגיד

 (במסכת תענית פ״ג )לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז:
כלומר – אדם צריך להיות גמיש כמו הקנה, להיות מסוגל להשתנות יעקב נענש בגלל סטייה ממנהגו ובגלל שהוא

 היה נוקשה וחזק מדי, מכיוון שהוא היה "קשוח כגיד" הוא נענש בגיד.
הספר בנין שלמה מצטט את הזוהר  הקדוש שאומר שיש 365 גידים באדם, כל גיד כנגד יום בשנה וגיד הנשה

 היה כנגד  היום תשעה באב- יום חורבן בית המקדש.
הגמרא בבא מציעא אומרת שירושלים חרבה בגלל ששפטו כדין ולא לפנים משורת הדין, אדם יכול תמיד להיות

נוקשה ולהגיד שהוא פועל על פי החוק, אבל התורה רוצה שנחיה "לפנים משורת הדין".

הדור של חורבן הבית לא עשו זאת, לא היה להם החסד או חמלה שהיו אמורים להיות להם.

אנחנו פונים למנהיגים הפוליטיים שימצאו ביניהם חסד וחמלה בתקופה הקרובה ושינהגו

לפנים משורת הדין כדי להגיע לשלום ואחדות ביניהם לטובת עם ישראל.

להימנע מניסיונות!  

פרשת השבוע אנו קוראים על הנס שקרה ליעקב אבינו, שנאבק עם המלאך וניצח אותו וניתנה לנו

מצווה לזכור את הנס. ישנם  הרבה אמצעים בעזרתם אנחנו זוכרים ניסים, מה שמאפיין את כולם

זה זיכרון באמצעות עשייה. עשיית מעשה בכדי לזכור  ולהנציח את הנס. במקרה של יעקב והמלאך

 אנו זוכרים את הנס ב"שב ואל תעשה", באי עשייה, בזה שאנחנו נמנעים מלאכול  את גיד הנשה,

ההפך מכל הניסים שמונצחים בעשייה וזה למה? מדוע עלינו להנציח את המאבק עם המלאך

במצווה של הימנעות ממעשה (לא לאכול את גיד הנשה )? מדוע לא במצווה חיובית, של עשייה?

והתשובה היא, לפי הרב משה פיינשטין, כי ככל שאנחנו שמחים שהצלחנו להתמודד עם ניסיון,

היינו מעדיפים לא להתנסות, ואנו אף מתפללים לכך בברכות השחר, שלא נגיע לא לידי ניסיון

ולא לידי ביזיון. אמנם יעקב אבינו עמד בניסיון, אבל אנחנו לא נציין את עמידתו בניסיון באמצעות מצוות

עשה, משום שמצווה שכזו תעביר את מסר שכביכול אנחנו מקבלים ברצון את הניסיון ושמחים  בו.

מצוות לא תעשה מעניקה  את המסר שאנו מעדיפים להימנע מניסיון ומוותרים על האתגר.

וזהו מסר לחיים, לנסות ולבנות את חיינו באופן שנמנע מניסיונות.

פרשת וישלח -גלאט בהתנהגות!

בפרשת וישלח אומר יעקב "עם לבן גרתי". חכמים רואים בדברים אלה רמז לכך שקיים תרי"ג מצוות על אף שחי עם לבן.
רש"י, בעקבות חז"ל, מפרש פסוק זה כי למילה "גרתי" יש את הערך המספרי של מספר המצוות הקיימות-613,

בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים. מה הצורך בהוספת

האמירה מדרכיו הרעים של לבן לא למד אם כבר אמר ששמר את כל תרי"ג מצוות? האם אין בכך כפל מסוים?
מדברים אלו של חז"ל ניתן ללמוד שהיה ברור להם כי גם שמירת כל המצוות אינה מחייבת בהכרח את צדקותו של האדם.

ניתן לקיים את כל המצוות המופיעות בתורה, אך עדיין ללמוד ולהיות מושפע מדרכו הקלוקלת של לבן. גם אדם דתי,

שלכאורה שומר תורה ומצוות, וטכנית אינו סוטה מחוקי ההלכה,  עשוי לנהוג באופן שאינו תואם את רוח ההלכה.

מכיוון שכך, היה צורך ליעקב להבהיר ולהדגיש שלא רק ששמר ודקדק בכל תרי"ג מצוות, הוא גם הקפיד לנהוג לפי

רוח ההלכה והיהדות " ולא למדתי ממעשיו הרעים".
טעות היא לחשוב כי לא ייתכן שתתקיים דיכוטומיה בין חייו הדתיים של האדם וחייו החברתיים כאשר הקפדה על כשרות

'גלאט' חלה רק על מה שאדם מכניס לפיו, אך לא על מה שמוציא מפיו. מה שאדם אומר, רואה, נוהג או לובש, עשוי

לתאום את דקדוקי ההלכה אך עדיין להיות קלוקל. הרמב"ן בפירושו לציווי "קדושים תהיו" בספר ויקרא (י"ט ב)

אומר כי מלבד ההקפדה על שמירת המצוות, על האדם לשאוף לקדושה. לולא זאת, הוא עשוי לנהוג כ'נבל ברשות התורה',

סיפוק התאוות וקלקול מוסרי בתוך מסגרת ההלכה. מהקפדתו של יעקב שלא רק לשמור על מצוות התורה

אלא גם להקפיד שלא ללמוד מדרכיו, אנו לומדים כי שמירה דקדקנית של מצוות התורה אינה פוטרת אותנו

מהעבודה העצמית ומהשאיפה המתמדת לקדושה ולחיים לפי רוח ההלכה.
קדושה אני מבקש, קודש קודשים אני מבקש, תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל" ממילותיו

האחרונות והמרטיטות של הרב משה צבי נריה זצ"ל  שיום הזיכרון  חל בשבוע הבא
שבת שלו' !!
הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל