לפרשת וירא – יש הכנסת אורחים ויש הכנסת אורחים

אנחנו קוראים בפרשה על שני אנשים שקיימו מצוות הכנסת אורחים, אך רק אחד מהם קיבל הכרה על זה. שני האנשים היו אברהם ולוט. התורה מספרת לנו שגם לוט הכניס אורחים אך מי שקיבל את ההכרה על כך הוא אברהם אבינו. על מצוות הכנסת אורחים לומדים מאברהם אבינו ולא מלוט. זה קצת מפליא מפני שלוט, בכל זאת, סיכן את חייו כדי לשמור על האורחים שלו.

נראה לומר שהחסד של אברהם והחסד של לוט היו שונים, הם באו ממקומות שונים בנפש. מעשי החסד של אברהם באו מתוך תוכו, בלי אינטרסים חיצוניים. אצל לוט, לעומת זאת, מעשי החסד באו כתוצאה של אינטרסים חיצוניים. הכנסת האורחים של לוט הייתה סלקטיבית, הוא לא הכניס כל אחד.

הפרשה מספרת לנו שגם אברהם אבינו וגם לוט הכניסו מלאכים. אך אנחנו שמים לב שכאשר המלאכים הגיעו לבקר את אברהם אבינו, הם נקראים אנשים. אצל לוט, המלאכים שהגיעו לבקר אותו, ממשיכים להיקרא מלאכים. למה? הסיבה היא שכל כולו של אברהם היה חסד. התכונה הזו היא אינסטינקטיבית אצלו, הוא כיבד כל אחד בהכנסת אורחים, לא משנה מי זה היה. הכנסת האורחים שלו לא הייתה סלקטיבית, המלאכים היו חלק מכל האנשים שבאו אליו. לוט, לעומת זאת, קיבל את המלאכים בגלל שהם היו חשובים, בגלל שהם היו מלאכים ולכן גם כאשר הם אורחים שלו הם עדיין נקראים מלאכים.

עלינו לזכור תמיד – קיום המצוות הוא בודאי חשוב בפני עצמו אבל יש גם עניין שעל המצוות להשפיע עלינו. המטרה היא שהמצווה תהפוך להיות חלק מאיתנו, חלק אינטגרלי מהמידות שלנו. לא מספיק לשחק משחק כדרכו של לוט, המידות הטובות צריכות להיות ממש חלק מהאישיות שלנו.