לפרשת בחוקותי – איש כי יקדיש – האם אתה קדוש בביתך?​

 "איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" (ויקרא כ"ז-י"ד)

מסביר הרבי מקוצק: "אם ביתו של אדם קדוש – נקרא קדוש". (מתוך ספר עמוד האמת)

כלומר – אם מקדש את ביתו – אזי שם קדוש נקרא עליו. הקדושה מתחילה בבית ולא בחוץ.

לעיתים קרובות אנשים 'מקדשים' את עצמם מחוץ לבית אבל בבית התמונה שונה לגמרי. בעבודה ועם החברים הם מראים את הטוב שבהם – את יראת השמים שלהם, את הנחמדות והאדיבות שלהם. אך אותו אדם עשוי בביתו להיות רודן ולהתנהג לגמרי אחרת – לכעוס על אשתו, להעליב אותה, להעביר ביקורת על הילדים ולהעכיר את האווירה. לעיתים אדם מתנהג כמו דוקטור ג'קל ומיסטר הייד.

על זה אומר הרבי מקוצק: אתה רוצה לדעת האם אתה קדוש? האם אתה בסדר? תבדוק איך אתה בבית. איך אתה מתנהג עם אשתך, איך אתה מדבר עם הילדים. אדם קדוש רק אם ביתו קדוש. האדם נמדד לפי איך שהוא מתנהג בביתו.

מסופר שרבי ישראל סלנטר הוזמן לארוחת שבת על-ידי תלמידו שפגש אותו בבית כנסת בוילנה. רבי ישראל סלנטר שאל את התלמיד אם הוא לא צריך להודיע לאשתו. התלמיד אמר שאין צורך, אשתי מכניסה אורחים בשמחה היא תשמח שהרב יגיע. הנה הרב מגיע עם התלמיד לביתו של התלמיד, האשה מתרגשת מאוד בראותה את הרב הגדול ומחליטה שהיא צריכה להחליף את הכלים ולשים על השולחן את הכלים היפים לכבוד האורח הנכבד.

בינתיים הזמן מתמשך והבעל מתחיל להתעצבן ולדבר אליה בקול רם שכבר תגמור את הסידורים שלה. כשהיא סוף-סוף אומרת לבעל שהכל מוכן התלמיד מזמין את רבי ישראל לשולחן לקדש והנה, כאשר הוא ממלא את כוס היין, הוא מגלה להפתעתו שאין כיסוי לחלות. הוא גוער באשתו לפני הרבי ושואל איפה הכיסוי לחלות?! האשה יוצאת בבושה מהחדר לחפש את הכיסוי לחלות שהיא שכחה מרוב התרגשות. כשהיא יצאה החוצה רבי ישראל סלנטר אומר לתלמיד שלו: תסלח לי, אולי אתה יכול להזכיר לי מה החשיבות לכסות את החלות? התלמיד מסתכל על הרבי בתדהמה על שהוא שואל קושיה כזו. הרבי אומר: כנראה נעלם ממני הפירוש, בוא תסביר לי והתלמיד מסביר שבעצם אפשר לקדש על החלות אבל הנה מעדיפים את היין על פני החלות לכן מכסים את החלות כדי שלא לבייש אותן. אמר הרב לתלמיד: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. אתה כל כך נזהר לא לבייש את החלות ואת אשתך מותר לך לבייש ?! ועמד הרב על כך שלא יקדש התלמיד עד שיפייס את אשתו.

 הנה עוד סיפור על רבי ישראל סלנטר והמידות שלו כאורח:

כבוד גדול היה לארח את הצדיק המפורסם ר' ישראל, ולכן בכל פעם שהיה יוצא למסעותיו למען כלל ישראל, היו תלמידיו, שכמה מהם היו עשירים, מחזרים אחריו להזמינו אל ביתם. פעם, כשאחד העשירים הזמינו לסעודת ליל שבת, שאלו ר' ישראל: "והיאך סדר הנהגת הארוחה בביתך?" השיב לו העשיר: "ברוך ה' הנני מהדר בכל ענייני הכשרות, המבשלת שלי היא אלמנה של תלמיד חכם, וגם אשתי מפקחת על עבודתה, ובשעת הסעודה אני מרבה בשירות ותשבחות לה', ועוסק בדברי תורה, כך שהסעודה נמשכת כשלוש שעות".

 הסכים ר' ישראל להתארח אצלו, אולם תנאי אחד התנה עמו, שכל הסעודה תנוהל על פיו, וזמנה יקוצר לפחות משעה. העשיר, שרצה מאוד לארח את ר' ישראל, הסכים בלית ברירה לתנאיו. וכך, תיכף אחר המנה הראשונה ביקש ר' ישראל שיביאו את המנה השנייה, ואחר כך את השלישית, וכמעט ולא הספיקו לומר זמירות ודברי תורה, וכבר ביקש ר' ישראל לברך ברכת המזון.

 לפני הזימון פנה בעל הבית לאורחו הנכבד ושאלו: "ילמדנו רבנו, איזה פגם מצאת בהנהגת שולחני, שרצית שנקצר כל כך במשך הסעודה?" ר' ישראל לא השיב, אולם ביקש להזמין את האלמנה המבשלת, ופנה אליה ואמר: "אנא סלחי לי על אשר עייפתי אותך הערב, ובגללי נאלצת למהר ולהגיש במהירות מנה אחר מנה". בכתה המבשלת ואמרה: "ברכות יחולו על ראש הרב, הלוואי וכבודו יתארח כאן בכל שבת. בעל הבית שלי, ישמור אותו ה', רגיל להאריך בסעודתו עד שעה מאוחרת, ואני שפחתך, רגלי כושלות מעבודת השבוע ובקושי אני מצליחה להגיע הביתה, וילדי היתומים כבר נרדמים. הפעם אולי עוד אזכה לראותם לפני שיירדמו, ואספיק לישון ולנוח מעט מעבודתי הקשה".

 פנה ר' ישראל אל העשיר ואמר: "זאת התשובה לשאלתך. אמנם הנהגת שולחנך נאה מאוד, אך כל זה בתנאי שאיננה פוגעת באחרים".

 החסד והקדושה מתחילים בבית. שם אנו נמדדים.

איש כי יקדיש את ביתו – אם יתנהג בביתו בקדושה – הרי הוא קודש לה'.