ויאמר ה' אל יעקב, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן …", ובהמשך: "עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך, ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו … ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה".
תניא [נאמר בברייתא]: אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים [בני מדי], כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה.
אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה [מה פסוקו] (בראשית לא, ד) "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו".
התייעצות (לא, א-טז)
יעקב נמצא אצל לבן בחרן כעשרים שנה וצובר נכסים רבים כתוצאה מחריצות שלו. יעקב שומע את בני לבן מתלחשים כי כל עושרו הגיע מאביהם. גם את פני לבן הוא רואה שאינם כתמול שלשום. הוא מבין כי עושרו הרב גורם לקנאה ומעכיר את האווירה.
הוא קורא לשתי נשיו- בנות לבן ,לשדה , ומספר להן על תחושותיו. הוא גם מזכיר להן את כל מעללי אביהן, את רמאויותיו ונכליו ומספר להן על חלום שבו נגלה אליו מלאך אלוקים ומזרזו לחזור לביתו.
רחל ולאה עונות פה אחד, כי גם הן מרגישות זרות ומרומות בבית אביהן, והן מסכימות עם את החלטתו שקיבל על-פי הצו האלוקי.
יעקב שמע ציווי מפורש מה' לשוב אל ארץ אבותיו, ואח"כ יעקב קורא אל נשותיו "השדה" להתייעצות, שעל כך דרשו חז"ל במסכת ברכות (דף ח'):
"אמר ר' עקיבא אוהב אני את המדיים…… שכשיועצים אין יועצין אלא בשדה(במקום שאין אחר זר ששומע משום שכמו שרש"י מסביר :"אזנים לכותל".), אמר ר' אדא בר' אהבה מאי קראה, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה".
יעקב התייעץ עם נשותיו- היועצות רק השאלה שמתחננת לתשובה היא למה יעקב בכלל התייעץ עם נשותיו לאחר שקיבל ציווי מפורש מה' לחזור לארץ כנען? השאלה חייבת להישאל: אם אלוקים יראה לאחד מאיתנו ויאמר לו: "זה הזמן לעזוב את העיר שלך," "זה הזמן לשנות את העבודה שלך" היה אוסף את בני משפחתו, ומודיע להם את דברי הקב"ה. אנחנו לא נתחיל סדרה שלמה של רציונליזציות::"המצב לא כמו שהיו פעם, הזמנים קשים, אנחנו צריכים לבצע שינויים." ה' ציוה אותנו וזה הוא.
ועוד התורה מספרת לנו באריכות שנשותיו עונות לו בסברה, בהגיון ובחשבון שאין להן מה לחפש בבית אביהן, האם זה משום חשבונן עם אביהן שהן צריכות להצטרף אל יעקב? וכי הציווי האלוקי אינו מספיק?למה התורה מספרת לנו את התגובות שלהן?!
יש שני מסרים חשובים שאפשר ללמוד מאריכות הדברים, ודו- שיח בן יעקב ונשותיו:
הראשון בנוגע למערכת המצוות בכלל – לציווי ה' לבני אדם
והשני בנוגע להתייחסות של בעל למשפחתו.
הרמב"ם (סוף הלכות תמורה וסוף הלכות שחיטה) מסביר שהמצוות הינן עצות מהבורא. כל מצוה מהתורה, היא גם העצה ההגיונית הטובה ביותר לאדם. התורה והמצוות הם הם הדרכים הישרות ללכת בהם, ואין בהם כל מכשול או תקלה חלילה, וחלילה לנו להתפשר או לעקם ציווי התורה לשום מטרה שהיא.
ויסוד זה למדים מפרשתנו. אמנם יעקב קיבל צו מה' לחזור לכנען, אבל כפי שמוסבר בפרשתנו גם על פי ההיגיון וההבנה זה היה הדבר הנכון לעשות. משום כך הודגש העניין של "יועצין" והמענה של נשותיו, להבין שזה הדבר הנכון וההגיוני ביותר. וכך כל ציווי ד'. וזה מה שהדגישה התורה, וכלשונו של הרמב"ם:
" וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק, מגדול העצה לתקן הדעות ולישר כל המעשים"..
השל"ה הקדוש ( ספר בראשית – פרשת ויצא דרך חיים תוכחת מוסר( מסביר בדרך אחרת ולומד מהסיפור מסר כיצד בעל צריך להתנהג עם משפחתן, משמעות הדבר שאדם יכול להרגיש בטוח מאוד בעניין דרך מסוים שנוגע לו ולבני ביתו והוא מסוגל לאכוף את דרכו על בני ביתו. אבל התורה מלמדת אתנו שאין זו הדרך: אל תעשה ככה. תשכנע, תשדל, ואל תכפה. ההוכחה, לזה כותב השל"ה, הוא מדיון הממושך של יעקב עם נשותיו. יעקב הצדיק את הצורך לעזוב לבן (למרות הפקודה מה') – כדי שהם יסכימו ברצון עם תוכנית.
אם היה אי פעם מקרה מוצדק לכפות על משפחתו לעשות משהו, זה היה במצב הזה, שה' אמר כי הגיע הזמן לעזוב. האם יש מקום לדיון? מדוע יעקב צריך להשפיע?
אם במצב זה יעקב חש צורךינות לשכנע את נשותיו, מה עלינו לומר? מה שטוב ליעקב, זה מספיק טוב בשבילנו לא לכפות דעתנו אל משפתחינו אלא תמיד לשכנע.
שחמט דיגיטל