"המטרה מקדשת את האמצעים"?
על הפסוק: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם ( בראשית פרק לה (יט))
מובא בזוהר:
אע"ג דרחל איהי עבדת לעקרא ליה לאבוה מבתר עבודה זרה איתענשת דלא רביאת ליה לבנימין, ולא קימא בהדיה שעתא חדא, בגין צערא דאבוה אע"ג דאתכוונת לטב". (זוהר חלק א' דף קס"ד ב'):
(ואף על פי שרחל לקחה את התרפים של אביה כדי לעקור את אביה מעבודה זרה, מכל מקום נענשה שלא גידלה את בנימין, ולא היתה עמו, אפילו שעה אחת בעולם, משום הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב)
מעשה גניבת התרפים של לבן על ידי בתו רחל מעיב על יציאת יעקב ובניו מחרן, ואף גורם למותה הטרגי של רחל אמנו, כפי שמספרים חז"ל.
מדברי הזוהר הקדוש אנו למדים כי לרחל היתה כונה טובה, בנסותה להרחיק את אביה מהאלילות, אך בכל זאת נענשה, משום שהמעשה שהיא עשתה עם כוונות טובות גרם לאביה, לבן הארמי, צער!
בעוד אנו בחיי היום יום דוגלים לפעמים כי המטרה מקדשת את האמצעים, הרי שכאן באה התורה ללמדנו, כי אין המטרה מקדשת את האמצעים וגרימת סבל(ללבן) על מנת לקדם מטרה מוצדקת (טיהור ביתו מאלילים על ידי בתו רחל )אינה מוצדקת.
בהלכה מובא כי אדם הרוצה לקיים מצוה, ולוקח בלא רשות חפץ כדי לקיימה, הרי הוא בחזקת "מנאץ" ואינו מקיים את המצוה, שרצה לקיים. רבי אליעזר בן יעקב אומר אדם שגזל סאה של חטים, טחנה לשה ואפאה, והפריש ממנה חלה, הייתכן שיברך? אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר "ובוצע ברך (הגוזל ומברך) נאץ ה' (תהלים י' יג') (עיין בבא קמא צד א)
"מצווה הבאה בעבירה" מצווה שנתאפשרה על ידי עשיית עבירה היא פגומה משום שאין המטרה מקדשת את האמצעים. מקרים דומים אנו מוצאים בתורה ובתנ"ך, ראובן מאבד את הבכורה לטובת אחיו יהודה על כי החליף את המיטות: "יצועי אביו" (דברי הימים ה.א.) מתוך כוונה טובה, אך דבר זה ציער את יעקב והוא מיתיחייס למעשה של ראובן כאשר הוא אומר לו: "אז חללת יצועי…" (בראשית מ"ט ד') וראובן "פספס": את הבכורה והנלווה אליה…
בספר דברים מובא הפסוק :"צדק צדק תרדוף", אחד ההסברים לחזרה על המילה צדק היא כי על האדם השואף להגיע לצדק לעשות זאת בדרכים צודקות, צדק (בעזרת) צדק תרדוף… גם פנינה, שציערה את חנה אמו של שמואל הנביא, נענשה, על אף כוונותיה הטובות (שמואל א' ב') (פנינה לשם שמים נתכוונה בבא בתרא ט"ז א' חידושי אגדות חלק שלישי עמוד ע"ד מסכת בבא בתרא).
ועלינו היהודים להיות מודעים לכך:שאין "המטרה מקדשת את האמצעים", כיוון שכעם וכיחידים סבלנו תמיד מאנשים ותנועות שנהגו וחשבו אחרת והצדיקו גרימת סבל על מנת לקדם מטרה שנתפסה על ידיהם כמוצדקת. כל האמצעים היו כשרים להשגת המטרה!
כעם וכיחידים עלינו ליזהר לא לחזור על טעותה של רחל אמנו.
שחמט דיגיטל