טו בשבט לקנות פירות מארץ ישראל

ט"ו בשבט הגיע, מזהים את היום בנטיעות של אילנות, עצם נטיעת האילנות בט"ו בשבט הינו מנהג מאוד מאוחר ולא יותר מ-150 שנה, אבל המנהג לעשות סדר בט"ו בשבט הינו יותר עתיק ומקובל אצל עדות שונות ונוסד ע"י המקובלים.

 בסדר ט"ו בשבט נוהגים לאכול פירות מפירות שונים, יש שנוהגים לשתות 4 כוסות יין,ולטעום 30 סוגי פירות שונים! ברצוני להדגיש את החשיבות להשתמש בפירות של ארץ ישראל בט"ו בשבט.  אמנם זה נכון שיש מצווה לאכול פירות מכל מקום ואדם צריך ליהנות מכל הברכות שה' בירך את העולם.

  אחד מהאמרות המפורסמות של חז"ל נוגע למשה רבנו שהתחנן להיכנס לארץ ישראל וחז"ל שואלים:

  "וכי מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל"?

  משתמע  משאלת מדרש שאין מצווה לאכול דווקא פירות מארץ ישראל, יחד עם זאת יש עניין רב כן לאכול פירות של ארץ ישראל.

 הבית חדש כותב על השולחן ערוך:

  "כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת שכינה מטהרתה ונשבע מטובה"

 כשאדם אוכל מפירות ארץ ישראל הוא מכניס בעצמו לא רק הפרי אלא גם מה שהפרי כולל בתוכו- קדושה.

  בשיר השירים רבא כתוב:

  "אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל. משמעות שסעודת ארץ ישראל היא סעודת לחם ארץ ישראל ופירותיה…"

 אנחנו נשים לבש שכאשר אוכלים פירות של ארץ ישראל.שיש סיום מיוחד לברכה האחרונה:" על הארץ ועל פירותיה"

  כששותים יין מארץ ישראל מברכים:" על הארץ ועל פרי גפנה", כשאוכלים מזונות מארץ ישראל אומרים:" על המחייה" ולא "על מחייתה"!

  הרב אליהו דוד רבינוביץ"-תאומים ((האדר"ת ו' בסיוון ה'תר"ה 1843 – ג' באדר א' ה'תרס" ה 1905) היה רבם של הערים פוניבז' ומיר שבליטא ובסוף ימיו רב בירושלים. …) הקשה מדוע מפורש בגמרא ברכות  ובשולחן ערוך שעל פירות ארץ ישראל מברכים:" על הארץ ועל פירותיה", ויין הארץ ברכתו:" על הארץ ועל פרי גפנה", ואילו על מזונות גם על דגן ארץ ישראל אומרים על המחיה ולא על מחייתה.

ופירש האדר"ת שפירות ארץ ישראל ניכרים בטעמם ובמראיתם שהם שונים מפירות חו"ל, ומחמת ששבח הארץ ניכר, מזכירים זאת בברכה, אבל בדגן שנטחן לקמח ונעשה בצק ומאפה אין ניכר שבח הארץ בקמח של תבואת הארץ ובמאפה שנאפה ממנו ועל כן אין אומרים על מחייתה. [אמנם רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פט"ז כתב שיש לברך על מזונות מדגנה של ארץ ישראל – על מחייתה.]

 בנוסף  לכל הדברים שכתבנו יש גם עניין לתמוך בחקלאי ארץ ישראל, לפרנס אותם ולהעדיפם על אלה שהם לא הכי אוהבי עם ישראל בלשון המעטה.

 מקורות בעניין.

1. סוטה יד,א דרש רבי שמלאי: וכי מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ? וכי לאכול מפריה הוא צריך?! וכי לשבוע מטובה הוא צריך? לפי זה משמע שאין מצווה לאכול דווקא פירות ארץ ישראל.

2. ב"ח אורח חיים סי' ר"ח ד"ה וכתב עוד: ….כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת שכינה מטהרתה ונשבע מטובה [ועיי"ש תחילת דבריו]

3.שיר השירים רבה פרק ה סימן ד: …אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל.  דודי ר' יונה ז"ל פירש שסעודת ארץ ישראל היא סעודת לחם ארץ ישראל ופירותיה..

3.רבינו האדר"ת הקשה מדוע מפורש בגמרא ברכות  ובשולחן ערוך שעל פירות ארץ ישראל מברכים על הארץ ועל פירותיה, ויין הארץ ברכתו על הארץ ועל פרי גפנה, ואילו על מזונות גם על דגן מארץ ישראל אומרים על המחיה ולא על מחייתה. ופירש האדר"ת שבפירות ניכרים פירות ארץ ישראל בטעמם ובמראיתם שהם שונים מפירות חו"ל, ומחמת ששבח הארץ ניכר, מזכירים זאת בברכה, אבל בדגן שנטחן לקמח ונעשה בצק ומאפה אין ניכר שבח הארץ בקמח של תבואת הארץ ובמאפה שנאפה ממנו ועל כן אין אומרים על מחייתה. [אמנם רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פט"ז כתב שיש לברך מזונות מדגנה של ארץ ישראל – על מחייתה]